טלפון:
03-6919101
משרד עורכי דין ונוטריון

יום האשה הבינלאומי, שהתקיים השבוע היה הזדמנות טובה לחזור ולבדוק מה השתנה במשפט העבודה הישראלי לטובת הנשים.

אין ספק שאחד התחומים בו נעשתה ההתקדמות הגדולה ביותר הוא ביחסם של בתי הדין לעבודה להפלייתן של נשים הרות. שני חוקים עיקריים מהווים את הבסיס לזכויות הנשים במשפט הישראלי. הראשון הוא "חוק עבודת נשים", חוק ותיק, משנת 1954 (אשר מעת לעת הוספו בו סעיפים חשובים) והשני הוא חוק שיוון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח 1988. (להלן :"חוק השוויון") חוק השוויון, אמנם אינו חוק שמיועד אך ורק לנשים, אך בית הדין עושה בו שימוש כדי למצוא פתרונות להפליית נשים בעבודה, מקום שחוק עבודת נשים אינו חל, כמו למשל כאשר אשה הרה מפוטרת, בשל הריונה, לפני שחלפו 6 חודשים ממועד תחילת עבודתה אצל המעביד. חוק עבודת נשים, עוסק, בין היתר, בעבודות האסורות לנשים ועבודות מוגבלות, בתנאים לעבודת לילה של נשים, בחופשת לידה, בזכות להעדר מהעבודה, בהפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת הריון, באיסור העבדה בחופשת לידה, בהגבלת פיטורין, באיסור פקיעה בהיקף משרה או בהכנסה, עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית ועבודת לילה.

חוק השוויון , לעומת זאת עוסק באיסור הפליה כולל, מכל סוג ובכל מצב של יחסי העבודה (לא רק הפליית נשים), איסור על מעביד לדרוש מעובד לתת לו את הפרופיל הצבאי, בזכויות ההורה, כהורה עובד,בהגנה על מתלונן, ובפגיעה בעבודה על רקע הטרדה מינית.

בחוקים הללו, באה לידי ביטוי ההגנה על נשים, בין היתר באיסור על פיטוריה של עובדת בהיותה הרה ככל שהשלימה תקופת עבודה בת ששה חודשים, באיסור לפטר את העובדת במשך שישים יום לאחר חופשת לידה ובקביעת כללים שונים לענין נטל הראיה להוכחת התביעה, כאמור בסעיף 9 לחוק השוויון. גם בפסיקתו של בית הדין באה לידי ביטוי החשיבות של הגנה על זכותן של נשים לשויון ולמניעת הפלייתן בכלל ועל רקע הריון בפרט [ראו ע"ע (ארצי) 16117-07-10 ישראלה חסון ברקוביץ – M3 ישראל בע"מ (19.12.2013) והאסמכתאות שם]

ראוי להדגיש כי יש שוני מהותי בין תביעה שעילתה פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים לבין תביעה שעילתה פיטורים בניגוד לחוק השוויון. עת מדובר בתביעה לפיצוי על פיטורים בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, (היינו אם העובדת עובדת למעלה מ-6 חודשים במקום העבודה, חל חוק עבודת נשים) בית הדין בוחן האם חל על העובדת חוק עבודת נשים, דהיינו האם עבדה שישה חודשים לפחות (בכפוף לחריג של סעיף 9(ז) לחוק עבודת נשים), ואם כן – האם העובדת פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, דהיינו ללא שניתן היתר לפיטוריה על ידי הממונה על חוק עבודת נשים, ואינו בוחן האם יש קשר בין הפיטורים לבין ההריון. יתר על כן. גם אם אין קשר בין הפיטורים לבין ההריון, מוקנה לממונה על עבודת נשים שיקול דעת אם להתיר את הפיטורים אם לאו, וזאת בהתאם למכלול יחסי העבודה ולנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים. עוד יש לזכור כי החלטת הממונה על עבודת נשים אמנם נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין, אולם מדובר בביקורת שיפוטית על פי כללי המשפט המינהלי, ובית הדין אינו ממיר את שיקול דעתה של הממונה על חוק עבודת נשים בשיקול דעתו [ע"ע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז – זמירה גולן ומדינת ישראל (28.12.20155)]. לעומת זאת, עת מדובר בתביעה שעילתה פיטורים בניגוד לחוק השוויון, יש לבחון על פי כללי נטל הראייה החלים בשאלה זו על פי סעיף 9 לחוק השוויון והפסיקה אם היה קשר בין הפיטורים לבין ההריון. (ראו  עע (ארצי) 11260/10/13 מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ נגד יפית פרבר גאלי, דינים ארצי לעבודה 2016 (184) 1336 (14/11/2016)

ככל שמדובר בפיטורי עובדת, שלא נדרש היתר לפיטוריה, על פי הוראות חוק עבודת נשים, על בית הדין לבחון בכל מקרה לגופו, על יסוד מכלול הראיות והעדויות, אם התקיימו התנאים להעברת נטל הראיה למעסיק על פי סעיף 9 לחוק השוויון ואם מדובר בפיטורים הנגועים בהפליה על רקע ההריון, לרבות במקרה בו ההריון היה אחד השיקולים לפיטורים ו"הכתים" את הפיטורים, או שמדובר בפיטורים משיקולים ענייניים, בתום לב וללא כל קשר להריון, היינו, על העובדת בשלב הראשון להוכיח שלא היתה סיבה עניינית לפטרה מהעבודה ואם עמדה בנטל זה, עובר הנטל למעביד להוכיח שלא הפלה את העובדת על סמך אחת מהעילות המפורטות בסעיף 2 לחוק השוויון. ראו גם ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי – מ.ד.פ. ילו בע"מ (16.3.2008)] .

בשנים האחרונות, הגדילו בתי הדין לעבודה משמעותית את הפיצוי שהם פוסקים על מעבידים שהפלו נשים הרות, פגעו בתנאי העסקתן או פיטרו אותן, בזמן הריונן. דוגמאות לסכומים הנפסקים, על ידי בתי הדין לעבודה, ניתן לראות בפסקי הדין הבאים: בתע"א 2802-09 יקטרינה קוטליאר נ' א.ס. טכנולוגיות והנדסה, פסק בית הדין לתובעת סכום של 30,000 ₪ נזק לא ממוני בגין הפרת חוק השוויון וסכום של 15,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים. בעב' 5050/04, 5051/04  סוזן טולדנו ואורטל חפץ נ' גן כיף לי ואח' פסק בית הדין לכל אחת מהתובעת, סכום שלכ-20,000₪ בגין נזק ממוני ובנוסף סכום של 40,000 ₪ לכל אחת מהן פיצויים בגין ללא הוכחת נזק, בעב 2259/06 לפק אורית נ' פרטנר תקשורת בע"מ קבע בית הדין כי הנתבעת הרעה את תנאי עבודתה של התובעת והפלתה אותה לרעה בשל היותה בהריון ולפיכך חייב את הנתבעת לשלם לה סכום של כ-30,000 ₪ בגין נזק ממוני ובנוסף סכום של 80,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כפיצויים סטטוטוריים, בעב 5524/03 אנט קירש נ' זכוכית בידודית 18 ז.ב. בע"מ פסק בית הדין לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני בסך של 32,000 ₪, ו-50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני לפי חוק השוויון.

ניתן אפוא לקוות, שהפחד מתשלום סכומים כבדים אלו (שחלקם לא ממוניים ונקבעים על פי שקול דעתו של בית הדין) שפוסק בית הדין לזכות נשים בהריון ,שהופלו בעבודתן, יהיה הצעד הראשון לקראת שינוי תפיסתי בגישה של מעבידים, אשר ימנע בעתיד הפלייה של נשים הרות, אך ורק בשל הריונן. 

 

*האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי. כל המסתמך על האמור בכתבה זו מבלי לקבל יעוץ משפטי המבוסס על העובדות הרלוונטיות כולן, עושה זאת על אחריותו בלבד.