בית המשפט הכלכלי בתל אביב דחה בקשה של הנתבע לסילוק על הסף מחמת פורום לא נאות וקבע כי התביעה תנוהל בישראל

חקיקה שאוזכרה:

חוק הנאמנות, תשל"ט-1979

כתבי עת:

עידו באום, "חופשה בטורקיה, תביעה בישראל: שיקולים ציבוריים בדוקטרינת הפורום הלא נאות", משפטים, מב (ינואר 2012) 309

מיני-רציו:

* פסילת הפורום המקומי כלא נאות אינה דבר שבשגרה, והיא תיעשה במקרים בהם קיימת נחיתות משמעותית של הפורום המקומי ביחס לפורום הזר; במקרה הנדון, אין מחלוקת כי ביהמ"ש בישראל הוא בעל סמכות לדון בתביעה. בנסיבות כאלה, הנטל להוכיח את טענת "פורום לא נאות" מוטל על הנתבע, הטוען לה. הנתבע לא הרים את הנטל.

* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות

.

התובעת טוענת כי נכרת הסכם בין בעלה המנוח של התובעת והתובעת מצד אחד לבין הנתבע מצד שני, לרכישת 20% ממניות חברה גרמנית שהחזיקה במלון, והנתבע מונה מכוח ההסכם לנאמן למניות התובעת ובעלה. לטענתה, הנתבע מכר את נכסי החברה לצד ג' במחיר הפסד, הוא לא עדכן אותה ולא איפשר לה לגייס משקיעים או לפעול בדרך אחרת, וכתוצאה מכך היא הפסידה את ההשקעה. הנתבע עותר לסילוק התביעה על הסף, מאחר שהפורום אליו היא הוגשה איננו הפורום הנאות.

.

ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בקבעו:

אין חולק כי ביהמ"ש בישראל הוא בעל סמכות לדון בתביעה. זאת מאחר שהנתבע הוא ישראלי, תושב ישראל וכתב התביעה נמסר לו כדין בישראל. בנסיבות כאלה הנטל להוכיח את טענת "פורום לא נאות" מוטל על הנתבע הטוען לה. בהקשר זה מוטל עליו להוכיח כי בימ"ש זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה וכי מבין שני הפורומים (הישראלי והזר) ביהמ"ש בישראל הוא "פורום בלתי נאות", וכי המאזן בין הפורומים נוטה בבירור אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום המקומי כלא נאות אינה דבר שבשגרה, והיא תיעשה במקרים בהם קיימת נחיתות משמעותית של הפורום המקומי ביחס לפורום הזר.

הנתבע לא הרים את הנטל שהוטל עליו.

הנתבע לא הוכיח כי לביהמ"ש בגרמניה יש סמכות לדון בתביעה, אם היא תוגש לבימ"ש שם. מובן, כי אם אין פורום זר המוסמך לדיון בתביעה, כלומר אם לביהמ"ש בגרמניה אין סמכות לדון בתביעה, המסקנה תהיה כי הפורום הישראלי שהוא בעל סמכות בינלאומית לדון בסכסוך, הוא הפורום הנאות.

טענות הנתבע ביחס לאי נאותות הפורום נוגעות בעיקרן לדין החל ולראיות ולעדים. אכן, שאלת הדין החל היא שאלה רלוונטית בבחינת השאלה מהו הפורום המתאים לדון בתביעה. אולם אין זו השאלה הבלעדית.

ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי לצורך בחינת השאלה מהו הפורום הנאות יש להידרש לשאלה מהו הפורום שהוא בעל "מרב הזיקות" לדון בתובענה. בכלל זה צריך ביהמ"ש להתחשב במכלול הנסיבות, ובין היתר: שאלת הדין החל על המקרה, מקום מגורי הצדדים או המקום בו הם מנהלים את עסקיהם, מקום מגוריהם של העדים, המקום בו התרחשו האירועים נשוא התביעה וכדומה.

בהתייחס לשאלת הדין החל, יש להדגיש כי לגישתה של התובעת – שהיא זו שהגישה את התביעה, תביעתה אינה מבוססת על הדין הגרמני אלא על הדין הישראלי. אם הנתבע יבקש להעלות טענות הקשורות בדין הגרמני, הוא יהיה זה שיצטרך להוכיח ולבסס אותן. אין זה מוצדק להעביר את הדיון לבית המשפט בגרמניה רק לאור טענות הגנה של הנתבע, שהתובעת – לשיטתה – כופרת בהן.

נושא נוסף שיש לבחון אותו בהתייחס לשאלת "מרב הזיקות" הוא נושא העדים והראיות. בשל מגמת גלובליזציה הנובעת מהתפתחויות טכנולוגיות, שיקולים הנוגעים לקשיים ולאי-הנוחות של הצדדים כתוצאה מקיום ההליך בפורום המקומי – יאבדו במידת-מה מערכם, והיום קשיים אלה אינם מהווים עוד מכשול שלא ניתן להתגבר עליו. זאת משום שהעלות היחסית הנובעת מהצורך בנסיעות של חלק מהצדדים הנוגעים בדבר ממדינה למדינה, היא היום נמוכה יותר מבעבר (אם כי עדיין יש לה משקל).

מדובר בתביעה המערבת צדדים ישראלים שיעידו בה גם עדים ישראליים. אכן לצורך בחינת טענת התובעת בדבר הפרת ההסכם, אין זה מן הנמנע שיהיה מקום לבחון נושאים שונים הקשורים בגרמניה, שיהיה צורך לקבל ראיות מגרמניה ואולי אף להביא עדים מגרמניה. יחד עם זאת, גם אם נקבל את עמדת הנתבע לפיה ישנם עדים וראיות שקשורים בגרמניה – הרי מנגד ישנם עדים וראיות "ישראליים" בשפה העברית. לכן, תיגרם אי נוחות בין אם הדיון יתקיים בישראל ובין אם הוא יתקיים בגרמניה.

לאור כל האמור, ומאחר שהנטל להוכיח את הטענה כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות מוטל על הנתבע, אין מקום לקבל את הטענה ויש להותיר את הדיון בביהמ"ש בישראל.

1. כעולה מכתב התביעה, התובעת (היא המשיבה בבקשה הנוכחית והיא תכונה להלן: "התובעת"), טוענת כי בינואר 2012 נכרת הסכם בין בעלה המנוח של התובעת והתובעת מצד אחד לבין הנתבע מצד שני, לרכישת 20% ממניות חברה גרמנית שהחזיקה במלון. לטענתה, הנתבע מונה מכוח ההסכם לנאמן למניות התובעת ובעלה.

ההסכם צורף כנספח 2 לכתב התביעה וכעולה ממנו, מדובר בהסכם בין חברות גרמניות "המיוצגות על ידי הנתבע" לבין התובעת ובעלה (ומובטחים בו דמי ניהול לנתבע). על פי ההסכם ירכוש בעלה המנוח של התובעת 20% ממניות החברות על ידי תשלום חד פעמי שהוא יעביר אליהן כהלוואת בעלים. התובעת טענה בכתב התביעה בין היתר כי הנתבע מכר את נכסי החברה לצד ג' במחיר הפסד, הוא לא עדכן אותה ולא איפשר לה לגייס משקיעים או לפעול בדרך אחרת, וכתוצאה מכך – התובעת הפסידה את ההשקעה.

הבקשה לסילוק על הסף

2. המבקש – הוא הנתבע בתביעה דנן (ויכונה להלן: "הנתבע"), עתר כי בית המשפט יסלק את התביעה על הסף, מאחר שהפורום אליו היא הוגשה איננו הפורום הנאות. לגישתו, הפורום הנאות לדיון בתביעה הוא בית המשפט בגרמניה. כך, בבסיס התביעה עומד ההסכם (שהנתבע כופר בו), הסכם שהצדדים לו הם חברות גרמניות. ההסכם מתייחס למקרקעין (מלון) בגרמניה וכל הסוגיות בהסכם נוגעות לחברות גרמניות. לגישתו של הנתבע, השאלות העובדתיות שבית המשפט יצטרך להכריע בהן נוגעות לדין הגרמני – השונה מזה החל בישראל – ולנעשה בגרמניה.

הנתבע ציין כי התובעת טענה שהיא ובעלה העבירו כספים שזיכו אותם למניות בחברה ולכן יש לבצע דילול בחברה באופן המזכה אותה ל-26% ממניות החברה. לאחר פטירת בעלה – כך נטען – ביצע הנתבע הסדרים עם הבנק ומכר נכסים של החברה וכך הוא עצמו "נוקה" מערבותו, ערבות שחל עליה הדין הגרמני. התובעת נותרה בעלת מניות בחברה שהיא שלד. הסכום שתמורתו נמכר המלון היה לטענת התובעת נמוך משמעותית משוויו האמתי, מה שעורר אצל התובעת חשד.

התובעת טענה כי הנתבע לא היה בעלים של המניות בחברה ולכן הוא לא היה מוסמך למכור את רכושה לצד ג', וכי היה עליו לכנס אסיפה כללית של החברה כדי לעשות זאת. כן הועלו טענות של הפרת חובות הנתבע מכוח דיני החברות ושל פעולות שלו בחוסר תום לב.

3. הנתבע ציין כי הצדדים להליך הם אכן ישראליים. יחד עם זאת, כל המחלוקות שהתובעת הגדירה נוגעות לחברות גרמניות המנוהלות בגרמניה על פי הדין הגרמני. לכן השאלה מה מותר ומה אסור לגביהן תוכרע לפי הדין הגרמני. החברה לא יכלה לשרת את חובותיה או שהיתה במצב קרוב למצב זה. לכן יהיה צורך לבחון את הצעדים שנעשו לאור מצבה של החברה וזהו נושא מאוד מורכב לפי הדין הגרמני. גם שאלת מכירת הנכס של החברה היא שאלה שהדין שיחול עליה הוא הדין הגרמני. הנתבע הוסיף כי הוא "הוכנס" לתביעה באופן "לא טבעי" כדי "לתפוס" את הפורום הישראלי, ומשום כך הועלו נגדו טענות נאמנות.

הנתבע הוסיף כי לגישת התובעת, היא היתה אמורה להעביר סכום שישמש כהלוואת בעלים לחברה. גם השאלות בהקשר זה נוגעות לדין הגרמני. החברה לא ניהלה מעולם חשבונות בנק בישראל. לא ברור האם הועברו כספים ואף לא מה היה המעמד המשפטי של התובעים בחברה לשיטתם. גם נושא ההפטר מהערבויות שהנתבע קבל לשיטת התובעת – הוא נושא שהדין שחל עליו הוא הדין הגרמני. כך גם ביחס לסכומי העסקה ובחינת סבירותם – יש לברר את המצב העובדתי בגרמניה.

4. הנתבע הוסיף כי המסקנה אודות הפורום הנאות עולה גם מבחינת ציפיות הצדדים – כל הנושאים נוגעים לפעילות של המנוח יחד עם חברות גרמניות. הבחירה של המנוח לפעול בגרמניה היתה מושכלת, ונבעה מכך שהוא עשה שימוש בכספים שהחזיק בשוויץ ושלא ניתן היה לפעול בהם בישראל (בהיותם כספים לא מוצהרים שהוסתרו בשוויץ).

הנתבע הדגיש כי אם הדיון יתקיים בישראל הדבר יגרום להכבדה בלתי סבירה. כל עדות תחייב התדיינות ממושכת ויהיו בקשות רבות והשקעה משמעותית מאוד של בית המשפט הישראלי באופן לא פרופורציונאלי.

תגובת התובעת

5. התובעת הגיבה לבקשה וטענה כי יש לדחות אותה. לגישתה, מדובר בתביעה כספית של תושבת ישראל נגד תושב ישראל, כאשר גם המנוח היה תושב ישראלי. מדובר בהסכם בשפה העברית שהמשא ומתן לגביו התקיים בישראל. עילת התביעה היא אישית נגד הנתבע. התביעה היא בעלת "מאפיינים חוזיים" כאשר בית המשפט יידרש לקבוע האם הנתבע הפר את ההסכם והאם הוא פעל בניגוד לחוק הנאמנות כשאישר את מכירת כל נכסי החברה ללא קבלת הסכמת התובעת ובעלה המנוח. התובעת טוענת כי הנתבע עשה זאת כאשר החזיק במניותיהם בנאמנות ותוך שזכה בטובת הנאה אישית.

6. התובעת הוסיפה כי לגישתה אין רלוונטיות לכך שהחברה היתה בעלת נכס מקרקעין ושהיא מכרה אותו לצד ג'. זאת משום שלתובעת אין כל טענה נגד החברה עצמה. מעבר לכך, הנתבע כפר בקיומו של ההסכם ואין לו גרסה נגדית ביחס לקבלת כספים מהמנוח ואשתו או ביחס להסכם ולדין החל.

7. התובעת ציינה כי לבית המשפט יש סמכות שיפוט. היא הבהירה כי הנטל להוכחת טענת פורום לא נאות חל על הנתבע הטוען זאת. במקרה דנן לא הוכיח הנתבע כי לבית המשפט בגרמניה יש סמכות שיפוט מקבילה. לכן, ומשהוכח כי בית המשפט בישראל הוא פורום נאות – יש לדחות את הבקשה.

עוד ציינה התובעת כי מהתכתובת בין התובעת לנתבע עולה כי לגישתו התובעת ובעלה השקיעו כשותפים במלון (ולא בחברות). הנתבע מודה כי הוא ניסח את ההסכם והוא אף מודה כי הוא בעל המניות היחיד בחברה ומנהל אותה. התובעת ציינה גם כי ביצוע ההסכם היה בישראל, שכן חלק מהתמורה הועבר מחשבונם של המנוח והתובעת בבנק הפועלים בישראל לחשבון הנתבע בישראל.

8. מכל האמור עולה כי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות: הצדדים גרים בישראל; ההסכם נכרת בישראל והוא בשפה העברית; חלק מהתמורה שולם בישראל; פסק הדין ייאכף בישראל; בעלי הדין והעדים הם תושבי ישראל, והנתבע לא הזכיר שום עד שיהיה צריך להביא מגרמניה; והצדדים אינם שולטים בשפה הגרמנית. אין גם מחלוקת כי החברה הגרמנית מכרה רכושה לצד ג' ואין מחלוקת כי הנתבע חתם על ההסכם כבעל מניות בחברה וכמנהל בה.

9. עוד ציינה התובעת כי הצדדים מינו את רו"ח פולצ'ק לבורר למקרה של סכסוכים ביניהם. היא ציינה כי הנתבע הודיע כי הוא אינו מוכן לקיים בוררות בפניו, אולם מהעובדה שהצדדים התכוונו לבוררות בישראל – עולה כי הפורום הישראלי הוא נאות.

10. בהתייחס לטענה בדבר תחולת הדין הגרמני טענה התובעת כי ההסכם שנכרת בין הצדדים הוא הסכם שהדין שיחול עליו הוא הדין הישראלי. השאלה היא האם מכירת נכסי החברה בגרמניה על ידי הנתבע היתה הפרה של ההסכם בין הצדדים, ושאלה זו תוכרע לפי הדין בישראל.

התשובה לתגובה –

11. בתשובתו לתגובת התובעת, עתר הנתבע כי בית המשפט יפעיל את ניסיונו ושיקול דעתו כדי לקבוע כי ניהול התביעה בישראל יהיה קשה לעומת בירור קל של התביעה בגרמניה. בהקשר זה צוין כי ההסכם עליו מבססת התובעת את התביעה הוא בין חברות גרמניות, וכי השאלה הנוגעת להסכם למכירת המניות של חברות גרמניות תיבחן לפי הדין הגרמני. כך גם ביחס לרכישת הקרקע והמלון – נכסים המצויים בגרמניה.

הנתבע הוסיף כי העילה נושא התביעה אינה נוגעת לכריתת ההסכם אלא לקיומו או הפרתו. לכן יהיה מקום לבחון האם הנתבע אישר את מכירת נכסי החברה, האם היה עליו לאשר זאת, תחת איזו סמכות הוא אישר זאת, אילו שיקולים הוא היה רשאי לשקול, והאם זכה בטובת הנאה אישית. כן יהיה מקום לבחון מה היה צריך לקרות לפי הדין הגרמני כדי שיתגבש הסכם למכירת מניות מסוג ההסכם לו טוענת התובעת.

12. באשר לטענה כי חלק מההסכם התקיים בישראל, ציין הנתבע כי גם התובעת מודה שלמעט סכום אחד, יתר הסכומים שולמו בגרמניה. לכן יהיה מקום לבחון את התשלום לפי דיני הראיות בגרמניה. הנתבע הוסיף כי הצדדים המשמעותיים לתביעה אינם התובעת והנתבע אלא החברות שמקום מושבן בגרמניה. לשיטתו, הגישה למקור הראיות היא בגרמניה. ביחס לעדים – הרי התובעת לא טענה כי העדים מטעמה לא יבואו להעיד בגרמניה. לעומת זאת, יהיו עדים נוספים – עובדי הבנק, עובדי החברה, בעלי תפקידים בה, נוטריון גרמני, שלא יהיה אפשרי להביאם להעיד בישראל.

הנתבע טען כי הוא אינו בעל מניות בחברה שהוחזקה על ידי מספר שותפים, והוא לא חתם על ההסכם כבעל מניות בחברה. לגישתו, החברה מכרה את המקרקעין בלית בררה לאור דרישת הבנק, ומנהל החברה היה חייב לבצע את המכירה. הנתבע ציין כי בהסכם נכתב כי הוא פועל כמיופה כוח בלעדי לפי סעיף 181 ל-BGB, ויהיה מקום לבחון ולפרש את המונחים הללו לפי הדין הגרמני.

13. הנתבע כופר בכך שההסכם נכרת בישראל, בין היתר משום שאין הסכם חתום. ההסכם הוא בעברית אבל הצדדים לו הן כאמור שורה של חברות גרמניות וצדדים ישראלים. זהו הסכם למכירת מניות והוא נבחן על פי הדין התאגידי של התאגיד שהוא הדין הגרמני. מדובר ברכישת מניות בחברות גרמניות, מנגנוני דילול בחברות אלה, ספרי הנה"ח גרמניים ועוד. חלק מטענות התובעת ניתנות לבירור רק על פי ראיות בגרמניה. כך למשל התובעת טוענת כי מאחר שלא התקבלה כל תמורה לנכס, לא נכנס לתוקף מנגנון הדילול בהסכם. אבל השאלה כמה מניות יש לתובעת תוכרע לפי הדין הגרמני.

עוד צוין כי התובעת טענה שהנתבע ביצע על דעת עצמו הסדרים שונים עם הבנק. גם נושא זה צריך יהיה להיבחן לפי הדין הגרמני ובאמצעות עדים גרמניים. טענה נוספת של התובעת נגעה לכך שהנתבע פעל כפי שפעל כדי לקבל פטור אישי מערבות. גם כדי להוכיח את הטענה הזאת, נדרשים עדים גרמניים ויוחל הדין בגרמניה. טענה נוספת שנדרשים עדים גרמניים לבירורה היא הטענה הנוגעת לשווי הנמוך של המכירה.  מסקנה דומה נוגעת גם לסעדים – השבה של טובת הנאה שהנתבע קבל מבנק גרמני על ידי הפחתת ערבות אישית, פיצוי בגין נזק נטען על מכירת נכסי החברה בשווי הנמוך משווים.

דיון

14. אין בין הצדדים מחלוקת כי בית המשפט בישראל הוא בעל סמכות לדון בתביעה. זאת מאחר שהנתבע הוא ישראלי, תושב ישראל, וכתב התביעה נמסר לו כדין בישראל. בנסיבות כאלה, הנטל להוכיח את טענת "פורום לא נאות" מוטל על הנתבע הטוען לה.

בהקשר זה מוטל על הנתבע להוכיח קודם כל כי "בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה" וכי מבין שני הפורומים – הישראלי והזר, בית המשפט בישראל הוא "פורום בלתי נאות" וכי המאזן בין שני הפורומים "נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר" (ר' ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה [פורסם בנבו] (7.3.1994), ור' גם רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' Incomacs Ltd [פורסם בנבו] 2.8.2012). 

באופן דומה קבע בית המשפט העליון כי הנתבע הטוען לכך צריך לשכנע את בית המשפט כי עדיפותו של הפורום הזר היא ברורה, שכן פסילת הפורום המקומי כ"לא נאות" אינה דבר שבשגרה, והיא תיעשה במקרים בהם קיימת נחיתות משמעותית של הפורום המקומי ביחס לפורום הזר (ר' למשל ע"א 705/91  אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, וע"א 3299/06 יובינר נ' סקלאר [פורסם בנבו] (26.4.2009)).

15. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות מאחר שהנתבע לא הרים את הנטל שהוטל עליו.

ראשית, הנתבע לא הוכיח כי לבית המשפט בגרמניה יש סמכות לדון בתביעה – אם היא תוגש לבית משפט שם. כאמור, כדי להוכיח את טענתו על הנתבע להוכיח כי ישנו פורום נוסף שיש לו סמכות לדון בתביעה, וכי אותו פורום זר הוא מתאים יותר מאשר הפורום הישראלי. מובן לכן כי אם אין פורום זר המוסמך לדיון בתביעה, כלומר אם לבית המשפט בגרמניה אין סמכות לדון בתביעה, המסקנה תהיה כי הפורום הישראלי שהוא בעל סמכות בינלאומית לדון בסכסוך הוא הפורום הנאות.

השאלה האם יש לבית המשפט בגרמניה סמכות בינלאומית לא קבלה התייחסות של הנתבע בבקשה או בתגובה לתשובה, חרף טענותיה של התובעת בהקשר זה. אין זה ברור לכן – לדוגמא – האם יכול בית המשפט בגרמניה לקנות סמכות בינלאומית מקום בו הנתבע הוא תושב ישראלי.

16. זאת ועוד – טענותיו של הנתבע ביחס לאי נאותות הפורום נוגעות בעיקרן לדין החל (כשלגישתו הדין הגרמני יחול ביחס למספר סוגיות שבהן בית המשפט יצטרך לדון) ולראיות ולעדים (שחלקם הם גרמניים).

אכן, שאלת הדין החל היא שאלה רלוונטית בבחינת השאלה מהו הפורום המתאים לדון בתביעה. יחד עם זאת – אין זו השאלה הבלעדית.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי לצורך בחינת השאלה מהו הפורום הנאות, יש להידרש לשאלה מהו הפורום שהוא בעל "מרב הזיקות" לדון בתובענה. בכלל זה צריך בית המשפט להתחשב במכלול הנסיבות,  ובין היתר: שאלת הדין החל על המקרה, מקום מגורי הצדדים או המקום בו הם מנהלים את עסקיהם, מקום מגוריהם של העדים, המקום בו התרחשו האירועים נשוא התביעה וכדומה.

17. בהתייחס לשאלת הדין החל, יש להדגיש כי לגישתה של התובעת – שהיא זו שהגישה את התביעה, תביעתה אינה מבוססת על הדין הגרמני אלא על הדין הישראלי. כפי שהובהר לעיל, התובעת לשיטתה מבססת את התביעה על הסכם ישראלי בשפה העברית שהדין הישראלי חל עליו ושהופר לגישתה על ידי הנתבע. התובעת טוענת כי לצורך הכרעה בתביעה, יהיה על בית המשפט לבחון מה היו חובותיו של הנתבע כלפיה וכלפי בעלה מכוח ההסכם, וזאת ללא קשר לשאלה האם הנתבע פעל כדין מכוח הדין הגרמני.

כלומר – לשיטתה של התובעת, לא יהיה לה עצמה צורך להעלות טענות הקשורות בדין הגרמני. אם הנתבע יבקש להעלות טענות הקשורות בדין הגרמני, הוא יהיה זה שיצטרך להוכיח ולבסס אותן. אין זה מוצדק להעביר את הדיון לבית המשפט בגרמניה רק לאור טענות הגנה של הנתבע, שהתובעת – לשיטתה – כופרת בהן.

18. נושא נוסף שיש לבחון אותו בהתייחס לשאלת "מרב הזיקות" הוא נושא העדים והראיות. בהקשר זה יש לציין כי בשל מגמת גלובליזציה הנובעת מהתפתחויות טכנולוגיות, שיקולים הנוגעים לקשיים ולאי-הנוחות של הצדדים כתוצאה מקיום ההליך בפורום המקומי – איבדו במידת-מה מערכם, והיום קשיים אלה אינם מהווים עוד מכשול שלא ניתן להתגבר עליו (ר' ע' באום, "חופשה בטורקיה, תביעה בישראל: שיקולים ציבוריים בדוקטרינת הפורום הלא נאות" משפטים מב 309, 327 (2012). זאת משום שהעלות היחסית הנובעת מהצורך בנסיעות של חלק מהצדדים הנוגעים בדבר ממדינה למדינה, היא היום נמוכה יותר מזו שהיתה בעבר (אם כי עדיין יש לה משקל).

19. כך או כך, ממכלול הטענות עולה כי מדובר בתביעה המערבת צדדים ישראלים שיעידו בה גם עדים ישראליים. אכן לצורך בחינת טענת התובעת בדבר הפרת ההסכם, אין זה מן הנמנע שיהיה מקום לבחון נושאים שונים הקשורים בגרמניה, שיהיה צורך לקבל ראיות מגרמניה ואולי אף להביא עדים מגרמניה. יחד עם זאת, גם אם נקבל את עמדת הנתבע לפיה ישנם עדים וראיות שקשורים בגרמניה – הרי מנגד ישנם עדים וראיות "ישראליים" בשפה העברית. לכן – תיגרם אי נוחות בין אם הדיון יתקיים בישראל ובין אם הוא יתקיים בגרמניה.

20. לאור כל האמור, ומאחר שהנטל להוכיח את הטענה כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות מוטל על הנתבע, אני סבורה כי אין מקום לקבל את הטענה ויש להותיר את הדיון בבית המשפט בישראל.

21. לכן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בקשר עם הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים תוך 30 יום מהיום ויגישו כל בקשה שברצונם להגיש תוך מועד זה.

התיק יועבר לתז"פ ביום 7.7.2019.

במועד זה ייקבע מועד לישיבת קדם משפט נוספת.

5129371

54678313

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ט, 04 יוני 2019, בהעדר הצדדים.      

5129371

54678313

רות רונן 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן