מה נייעץ ללקוחות שרוצים מצד אחד להשאיר את כל רכושם לבן הזוג ומצד שני לדאוג לכך שלילדיהם גם יישאר מרכושם לאחר פטירת בן הזוג, לו הורישו את רכושם. (המאמר נכתב בלשון "בן זוג" מטעמי נוחות. הכוונה כמובן לבן או בת הזוג, לפי העניין .א.ב.)
סעיף 42 לחוק הירושה קובע כדלקמן:
"( א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון,;אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה."
מה זה אומר?
הפרשנות הפשוטה היא, שאדם יכול להוריש לבן זוגו רכוש (הזוכה הראשון) ולאחר שבן הזוג ילך לעולמו, להוריש גם לילדיו (או לאחרים) שירשו לאחר בן הזוג. (הזוכה השני).
לכאורה – פשוט. אלא מה, בחיים, כמו בחיים, תמיד יש הפתעות ולעיתים, לאחר פטירת בן הזוג המוריש, משתנות ההעדפות של בן הזוג שנותר בחיים. לפעמים, לבן הזוג, שנותר בחיים, יש זוגיות חדשה ולפעמים הוא מקים משפחה חדשה וכך נוצרים לו אינטרסים חדשים. אינטרסים חדשים אלו הינם מנוגדים ולפיכך עלולים לפגוע ברצונו של המוריש הראשון להוריש לזוכה השני, לאחר שהיורש הראשון ילך לעולמו.
מאחר והזוכה הראשון רשאי לעשות ברכוש שזכה כרצונו, לפיכך, הוא יכול לבזבז אותו, למכור אותו ולנהוג בו מנהג בעלים כרצונו, באופן שלא יוותר דבר לזוכה השני. אמנם על פי האמור בחוק הירושה, אסור לזוכה הראשון לעשות צוואה השוללת מהזוכה השני חלקים מרכוש המוריש, ואולם ניתן לעקוף זאת על ידי ביצוע העברות בחיים ומתן מתנות לצדדי ג', שאינם הזוכה השני, כאשר הזוכה בחיים, באופן שמבחינה מעשית, לא יוותר דבר לזוכה השני.
כיצד יכול אפוא המוריש לוודא שרצונו להוריש לזוכה השני, לאחר פטירת הזוכה הראשון, יעשה?
יש מספר דרכים משפטיות לפתור זאת. כולן, אינן מושלמות וכל אחת מהן יוצרת בעיות כשלעצמה.
על נכסי המקרקעין, שעוברים בירושה לזוכה הראשון, והמיועדים להעברה לזוכה השני לאחר פטירת הזוכה הראשון, ניתן להגן באמצעות רישום הערת אזהרה, בדבר זכותו של הזוכה השני. בדרך זו ניתן למנוע מכירת נכסי המקרקעין או העברתם לצד שלישי על ידי הזוכה הראשון.
כאן, מתעוררת שאלה מה קורה אם הזוכה הראשון, זקוק לכסף, מסיבות "לגיטימיות" ולכן רוצה למכור את המקרקעין? – למשל, במקרה של מחלה קשה או במקרה שהידלדלו מקורות המחיה שלו והוא צריך למכור את נכס המקרקעין? או במקרה שהוא רוצה לעבור לגור בבית אבות וזקוק לכסף לצורך פיקדון? לאחר שנרשמה הערת אזהרה בדבר זכותו של הזוכה השני, המונעת למעשה אפשרות של מכירת המקרקעין? האם נגביל את המכירה רק למקרים בהם יש צורך "לגיטימי" במכירה? ומי יקבע מהו צורך "לגיטימי"?
גם אם לכאורה, רישום הערת האזהרה מהווה פתרון מסוים לסוגיית נכסי המקרקעין הרשומים, הרי שאין פתרון סביר לסוגיית המזומנים והמיטלטלין. הזוכה הראשון רשאי לעשות בהם כבשלו ולהשתמש בהם כרצונו. בדרך זו יתכן ולא יישאר דבר, מהמזומנים והמיטלטלין, לזוכה השני.
פתרון אפשרי, שאינו חלק מחוק הירושה, היא להקים נאמנות פרטית.
מהי נאמנות פרטית ? – נאמנות פרטית הינה מבנה משפטי (אך אינו אישיות משפטית נפרדת, ברוב שיטות המשפט) הנבדל מהאישיויות המשפטיות המעורבות בה (דהיינו, מקים הנאמנות, הנהנים, הנאמן) הן לצרכי מס והן לצרכי הגנת הרכוש. מקים הנאמנות הוא למעשה המצווה, הנהנים הם היורשים והנאמן הוא זה שאמור לפקח על הנאמנות והוא זה שאליו "מועברים" הנכסים לצורך חלוקתם לנהנים על פי הוראות מקים הנאמנות.
מאחר והנאמנות הינה מבנה משפטי נבדל מזה של מקים הנאמנות, לפיכך חלות גם תוצאות שונות מאשר בדיני הירושה, פשיטת הרגל והמיסוי. בעקרון, על ידי הקמת נאמנות, יוצר מקים הנאמנות חיץ בין הרכוש שהועבר לנאמנות וניהולו המועבר לנאמן לבין ההנאה מאותו הרכוש המיועדת באופן בלעדי לנהנים, הנקבעים, עם הקמת הנאמנות, על ידי מקים הנאמנות
מהות הנאמנות על פי סעיף 1 לחוק הנאמנות הינה: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".
מבלי להיכנס, במאמר זה, לפרוט נוסף של מהות הנאמנות, הרי שמי שמעוניין להשאיר נכסים לנהנים (קרי – ליורשים) וליצור גמישות יחסית בחלוקת הכספים העתידית להם, בהתאם לצרכיהם מעת לעת, כדאי שיקים נאמנות ויקבע בשטר הקמת הנאמנות את ההוראות, על פיהן על הנאמן לנהוג ברכוש. ההוראות יכול ויינתנו כאשר מקים הנאמנות עדיין בחיים או לאחר פטירתו. במקרה כזה, יוכל נאמן, שמונה על ידי מקים הנאמנות, לתת לנהנה כספים , כאשר מתעורר צורך דחוף למשל בנסיבות שהוזכרו לעיל, אם חלה אחד הנהנים או נקלע לקשיים כספיים.
הקמת נאמנות היא פתרון טוב במיוחד עבור אנשים שיש להם רכוש במקומות שונים בעולם ואשר אינם רוצים מאבקי ירושה חובקי תבל, שעלולים לכלות את הירושה. (שהרי לכל מדינה יש חוקי ירושה משלה, שיתכן ומתנגשים עם חוקי ירושה של מדינות אחרות בהן למוריש יש רכוש ובמקרים אלו יש צורך בשימוש בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי). הקמת נאמנות מהווה פתרון גם כדי להימנע מדיני ירושה "כפויה" (Forced Heirship)הנוהגים בעיקר במדינות שונות באירופה הקונטיננטלית (שוויץ, הולנד, גרמניה, צרפת וכו'). שם, אין למוריש אפשרות, על פי החוק, לקבוע למי ישאיר את עיקר עזבונו, שכן הנהנים קבועים בחוק – לשאריו הקרובים (בן זוג, ילדים וכו') והגמישות בהורשת הרכוש, למי שאינו מהמשפחה הגרעינית, היא קטנה. באמצעות יצירת נאמנות, יכול מקים הנאמנות, להשאיר כספים למי שיחפוץ, ללא קשר להוראות חוקי הירושה המקומיים. כמובן הקמת נאמנות כזו, צריכה להיות במדינות בהן קיים משטר משפטי המכבד נאמנויות, כמו איי התעלה, איי קיימן, גיברלטר, בריטיש וירג'ין איילנד וכיו"ב.
הקמה וניהול של נאמנות אינם מתאימים לכל אחד. ראשית, השליטה והניהול של הרכוש עוברים לנאמן. לא כל אחד מעוניין להעביר את השליטה והניהול בנכסיו לאדם אחר, גם אם הוא נאמן. שנית, הקמת נאמנות וניהולה עולים כסף רב, דבר שמתאים רק לאנשים אמידים.
פתרון יעיל אחר יכול להיות הקמת נאמנות בצוואה. בדרך זו מקים הנאמנות, אינו נפרד מרכושו בעודו בחיים ומנגד בעצם הקמתה, מיד לאחר פטירתו, הוא מאפשר את הגמישות הנדרשת כדי לענות על צרכי המשפחה לאחר פטירתו, כפי שיהיו מעת לעת. גמישות כזו אינה קיימת כאשר עושים צוואה בלבד ובמיוחד כאשר מעוניינים לדאוג לא רק ליורש הראשון או אפילו השני, אלא גם ליורשים שיבואו לאחר מכן.
כמובן, בכל דרך שתיבחר, יש לבדוק בצורה יסודית את נושא המיסוי על הנכסים שיכללו בצוואה או בנאמנות.
כפי שראינו, לכל דרך יש את החסרונות והיתרונות שלה. כל אחד צריך לעשות את השיקולים שלו בהתאם למטרותיו ולפעול בהתאם על מנת למנוע סכסוכים עתידיים במשפחה ובזבוז כסף.
האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי והינו בבחינת מידע כללי בלבד. כל המסתמך על מידע זה מבלי לקבל יעוץ משפטי פרטני עושה זאת על אחריותו בלבד.