בחודש יולי האחרון, הגענו לוינה, בירתה המעטירה של אוסטריה, מולדתו של היטלר והגרעין הקשה של האנטישמיות.
היינו בדרך לסלובניה, לאליפות אירופה דרג א' עד גיל 20 והחלטנו לעבור בוינה, מאחר שבדיוק באותו הזמן, הוצגה במוזיאון ה"ליאופולד", תערוכה על 100 שנה להולדתו של אגון שילה, אחד מצייריה הגדולים של אוסטריה והוצג שם אוסף גדול של יצירותיו.
אנחנו אוהבי אומנות בכלל ולאגון שילה יש לנו קשר אישי.
תשמעו סיפור.
הסיפור מתחיל ב-1938, קצת לאחר ה"אנשלוס", סיפוח אוסטריה לגרמניה ועליית הנאצים לשלטון.
ללאה ג'ראי בונדי, שהייתה דודתה של סבתו של מישל, Henrietta (Hetty) Bondi – Bodenheimer היתה גלריה מעטירה בוינה. גלריה וורטלה (Galerie Würthle).
בשנת 1938 קצת לאחר ה"אנשלוס", הוחרמה הגלריה על ידי הנאצים ב"אריזציה" של העסקים שעברה אוסטריה. לאה ומשפחתה נאלצו לעזוב את וינה בדרכם לאנגליה. יום לפני עזיבתה, הגיע לביתה הסוחר שהיה משתף פעולה עם הנאצים, פרידריך וולץ, להחתים אותה על המסמכים הפורמליים להעברת הגלריה לבעלותו. וולץ, ראה על הקיר בסלון ביתה של לאה בונדי, את התמונה של וואלי שהיתה רכושה הפרטי והוא דרש ממנה לתת לו אותה, בנוסף על הגלריה. ללאה לא היתה ברירה, כיוון שהיא רצתה לצאת מוינה וחששה שוולץ מסוגל לעכב את יציאתה. לכן, היא נאלצה להעביר לו גם את התמונה של וואלי.
לאחר סיום המלחמה, האמריקאים העבירו את התמונה בצו של בית משפט בארה"ב ל"ועדה הפדרלית האוסטרית לשימור נכסים". בשנת 1950 הועברה התמונה, יחד עם תמונות נוספות של אגון שילה, שהיו בבעלות סוחר אומנות יהודי אחר, שגם את רכושו גזל וולץ, היינריך ריגר, שנספה בטרזנשטדט בשנת 1942, ליורשיו של היינריך ריגר. זמן מה לאחר מכן מכרו יורשיו של ריגר את כל התמונות למוזיאון ה"בלוודיר".
אחר המלחמה, סוחר אמנות אוסטרי ידוע בשם רודולף לאופולד, הבטיח ללאה בונדי לסייע לה להחזיר לעצמה את הבעלות בתמונה. למרות הבטחתו ולמרות שידע שהתמונה שייכת ללאה בונדי, רכש לאופולד בשנת 1954, את התמונה מה"בלוודיר" – לעצמו.
לאה בונדי הלכה לעולמה בשנת 1969 שבורת לב, מבלי שהצליחה להשיב לעצמה את התמונה.
ההזדמנות לעשיית צדק, הגיעה שנים רבות לאחר מכן, בשנת ,1997 אז הגיעה התמונה לניו יורק, יחד עם תמונות נוספות של אגון שילה, שנשלחו ממוזיאון ה"לאופולד", לתערוכה של ציוריו של שילה, שנערכה במוזיאון המומה, MOMA – Museum of Modern Art, בניו יורק.
יורשיה של לאה בונדי פנו לבית המשפט בניו יורק ואולם הסיכויים לבירור הבעלות על התמונה היו קלושים, בעיקר כיוון שאף אחד לא רצה לסייע להם, לרבות הקונגרס הציוני. במיוחד צרמה התנהגותם של מוזיאוני ניו יורק, כולל המוזיאון היהודי (!) , אשר התנגדו לתביעת היורשים וטענו שהענות לתביעה עלולה "לפגוע" בהשאלת תמונות בין מוזיאונים.
יום לפני שהתמונה אמורה היתה להשתחרר בצו בית משפט ולחזור לאוסטריה, ב-8 לינואר 1998, הוציא התובע הכללי של ניו יורק, רוברט מורגנטאו (בנו של הנרי מורגנאטו, שר האוצר של הנשיא רוזבלט בין השנים 1933-1945 והמתנגד החריף ביותר לנאצים בממשלתו) צו תפיסה אוסר על הוצאת התמונה, בהתבסס על צו 2212 של ועדת הסנט, בטענה, כי התמונה היא רכוש שדוד וכי יש לברר את סוגיית הבעלות עליה. משטרת ניו יורק פשטה על המומה ונטלה את התמונה (יחד עם תמונה נוספת שנחשדה כי נשדדה על ידי הנאצים)
בשנת 2010, הגיעו יורשיה של לאה בונדי להסכם, עם מוזיאון ה"ליאופולד", מחוץ לכתלי בית המשפט, כי המוזיאון ישלם ליורשיה של לאה בונדי, סכום של 19 מיליון דולר ובתמורה לכך, התמונה תחזור למוזיאון. אחד התנאים להסכם, מטעם היורשים, היה, כי על יד התמונה, יתלה המוזיאון שלט, שיזכיר את ההיסטוריה של התמונה ושדידתה על ידי הנאצים ב-1938.
כאמור, בחודש יולי 2018 , הלכנו לפגוש את וואלי ב"ליאופולד".
ציורים מקסימים, הציורים של אגון שילה. צייר מוכשר, שמת צעיר מדי.
לא מצאנו את וואלי. עברנו חדר אחר חדר ולא מצאנו אותה ואנחנו הרי באנו לוינה לכבודה.
בסופו של דבר מישל, שמדבר גרמנית, שאל שני סדרנים אוסטרים – אחד מבוגר ואחד צעיר, היכן וואלי? בלי להתבלבל הם ענו שכנראה התמונה לא במוזיאון והאם בדקנו במוזיאון "בלוודיר"? בדקנו ענינו, התמונה נמצאת כאן. האם בדקתם באינטרנט? הם הוסיפו והקשו. בדקנו. התמונה כאן.
כאשר הם הבינו, שלא יצליחו להפטר מאיתנו, אחד מהם לקח אותנו לתמונה.
סביר להניח, שהם לא רצו שנקרא את מה שכתוב על ההיסטוריה של התמונה, שהמוזיאון חוייב לתלות לידה ולצורך כך הם ניסו להטעות אותנו. ניסיון חובבני למדי, אם תדעו, שמי שמופיעה על הקטלוג של התערוכה היא לא פחות מאשר התמונה של וואלי.
מה למדנו מזה? שהאוסטרים עדיין לא סלחו לנו על שנשארנו בחיים ובאנו לדרוש את שלנו ושבעצם, למרות 80 השנים שחלפו מאז ה"אנשלוס", כלום, לא השתנה. אוסטריה אותה אוסטריה והאנטישמיות אותה אנטישמיות. אין חדש תחת השמש.
ואם אתם מזדמנים לוינה, ידידי, קחו לכם שעה קלה וקיפצו ל"ליאופולד", לכו להגיד שלום לוואלי ואל תשכחו לקרוא את השלט שתלוי על ידה. היא נמצאת בחדר האחרון של המוזיאון. אל תוותרו, גם אם יגידו לכם שהיא במוזיאון ה"בלוודיר" או ישאלו אתכם האם בדקתם באינטרנט או יעשו את עצמם שהם לא מבינים אנגלית. הם שילמו עבורה הרבה מאוד כסף, (תפסיקו לספור, אין לנו חלק בזה…) רק כדי שתהיה תלויה אצלם על הקיר.
תזכרו, כאשר אתם שואלים על וואלי, הם יודעים, שלא שכחתם ולא סלחתם.