פקיעת יפוי כוח כתוצאה מגריעת כשרות משפטית

חקיקה שאוזכרה:

חוק השליחות, תשכ"ה-1965: סע'  14 (א)

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009: סע'  1 (10)

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ריבה ניב) מיום 21.3.2016 ומיום 23.3.16 בת"א 61455-07.

2. בהחלטת כב' הש' ניב מיום 21.3.16 נקבע כי:

            "ביום 13/1/16 הגישה ב"כ המבקש את בקשתה למתן צוים ונימקה כי קיים חשש כי המנוח, בעת שחתם על יפוי הכוח, שמכוחו הוגשה התביעה, לא היה כשיר מנטלית, ולפיכך דין יפוי הכוח להתבטל. עוד טענה בבקשה, כי לו ידע זאת המבקש, לא היה מבקש להעביר את התובענה לבוררות. משמע, המבקש טוען כי על סמך מצבו הרפואי של המנוח, שלא היה ידוע לו, הגיש את בקשתו, ממנה הוא מבקש לחזור עתה.

            יתר הנימוקים בתגובות ובתשובות השונות הינם נימוקים משפטיים הרלבנטיים לחוק השליחות, ואינם נוגעים, לטעמי, לשאלת המצב המנטלי של המנוח.

            הואיל וכך, הנני קובעת כי הצו שינתן לגבי המסמכים הרפואיים – יתיחס למועדים שמיום חתימת יפוי הכוח – 21/8/07, ועד ליום הגשת הבקשה ע"י המבקש, דהיינו 12/1/2008".     

            בהחלטת כב' הש' ניב  מיום 23.3.2016 תוקן התאריך שעד אליו התייחס הצו ונקבע כי:

            "לאחר שבדקתי את טענת עו"ד בודנהימר ומצאתי כי אכן הבקשה הוגשה ביום 8.2.09, הנני מתקנת החלטתי מאתמול ומורה כי המסמכים הרפואיים ימסרו, לתקופה הרלבנטית מיום חתימת יפוי הכוח ועד לתאריך המתוקן".

3. אציין כי התובענה בת"א 61455-07 הוגשה עוד בשנת 2007 והתנהלו במסגרתה הליכים רבים עד כה.

לצורך הכרעה בענין שלפני, לא מצאתי מקום לפרט את מלוא רוחב היריעה ואסתפק בתיאור תמציתי של השתלשלות העניינים הרלוונטית לעניין הנדון לפני:

            המבקש ואביו המנוח של המשיב (להלן: "המנוח") ניהלו הליך בוררות ובשלב מסוים דרש המבקש לבטל את הבוררות. נטען כי כשרותו המשפטית של המנוח נגרעה וייפוי הכוח של עורכי דינו פקע.

המבקש טען, בין היתר, כי לפי סעיף 14 (א) לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות"), מרגע שנגרעה כשרותו של האב מנוח, הרי שההרשאה שהוא נתן לעורכי דינו לנהל בשמו את הבוררות פקעה. לטענתו, לכל המאוחר ביולי 2010 הפך המנוח לדמנטי ולא אחראי למעשיו, כפי שעולה לשיטתו מחוות הדעת הרפואית שצירף המשיב לתצהירו בבוררות.  

כב' הש' י' שיצר בבימ"ש זה, קיבלה ביום 30.4.2015 בר"ע על החלטת כב' הש' סג"נ ד' אבי-גיא (רע"א 23195-01-14) וקבעה כי התיק יוחזר לבימ"ש שלום על מנת שיבחן את טענות וראיות המבקש בעניין גריעת כשרות המנוח ויקבע ממצאים עובדתיים באשר לכך ובהתאם יוכרע האם ייפוי הכוח של המנוח פקע.

לצד קביעה זו העיר ביהמ"ש המחוזי בסעיפים 5 ו- 7  להחלטתו כי ייתכן שניתן לקצר הליכים ולהימנע מדיונים נוספים שהרי אף אם בימ"ש שלום יגיע למסקנה כי ייפוי הכוח פקע לפי חוק השליחות הרי שממילא המשיב שהינו יורשו היחידי של המנוח, יהיה רשאי להאריך את תוקפו של ייפוי הכוח של עורך הדין שייצג את המנוח או למנות עורך דין אחר תחתיו, ולפיכך התבקש המבקש לשקול היטב האם בנסיבות אלה הוא עומד על המשך ההתדיינות בעניין ביטול ייפוי הכוח של המנוח.   

בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י המשיב לביהמ"ש העליון (רע"א 4368/15) על החלטת כב' הש' שיצר מיום 30.4.15 נדחתה (ראה החלטת כב' הש' נ' הנדל מיום 9.7.2015).            

ת"א 61455/07 הועבר לטיפולה של כב' הש' ניב  ולאחר שכב' הש' ר' ניב התרשמה כי אין סיכוי להשגת הסכמה דיונית יעילה הורתה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית המתייחסים לסוגיה המשפטית שעניינה – כשרותו המנטלית של המנוח עובר להגשת התביעה (החלטת כב' הש' ר' ניב מיום 13.1.2016).

המבקש הגיש בקשה  ביום 17.1.16 להורות "על מתן צו גילוי מסמכים מלא ומתן צוים המורים על הסרת הסודיות הרפואית של המנוח".

לאחר שהוגשו תגובה לבקשה ותשובה לתגובה ניתנה ביום 7.2.16 החלטה ע"י כב' הש' ניב לפיה:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

הסוגיה המשפטית העומדת במחלוקת הינה כשרותו המנטלית של המנוח עובר להגשת התביעה. ועל כן, למסמכים רפואיים הנוגעים למצבו המנטלי קודם הגשת התביעה – רלוונטיות למחלוקת.

עם זאת, משמדובר במידע רפואי-אישי, אינני נעתרת לבקשה ביחס למלוא תיקו הרפואי כי אם אך ביחס למסמכים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. כן, יבהיר המבקש ביחס לאילו מועדים מבוקשים המסמכים.

לאחר קבלת ההבהרות, תינתן החלטתי באשר למועדים לגביהם יינתן הצו".      

            לאחר קבלת הבהרות הצדדים, ניתנו שתי ההחלטות נושא הבר"ע שלפני.

            יוער עוד כי לאחר מתן ההחלטה מיום 23.3.16 ניתנה עוד באותו יום החלטה נוספת ע"י כב' הש' ר' ניב בנוגע ל"תגובת המשיב לבקשה לתיקון טעות "טכנית"" לפיה:

"התגובה נדחית. הנני חוזרת על החלטתי המתוקנת. לצורך הבהרה, הבקשה בה התבקשו המסמכים הרפואיים נומקה בטענה כי לו ידע המבקש כי המנוח אינו כשיר, בודאי שלא היה מבקש להעביר את התובענה לבוררות. מכאן, שהמועד הרלבנטי איננו יום הגשת התביעה, אלא המועד שעד להגשת הבקשה.

המסמכים הרפואיים ינתנו אם כן, לפרק הזמן מיום חתימת המנוח על יפוי הכוח, ועד ליום הגשת כתב ההגנה וההעברה לבוררות.

בשלב זה, עלי להעיר כי ההליכים בין הצדדים היו יכולים להתנהל בדרך אחרת…".     

4. המבקש טוען בבר"ע שלפני כי בימ"ש קמא שגה כאשר הגביל את המועדים לברור סוגיית כשרותו המשפטית של המנוח לתאריכים חלקיים ומוגבלים בלבד. לטענתו, מבלי שבימ"ש קמא יורה על הסרת החיסיון הרפואי של המנוח למלוא התקופה מהמועד שהמנוח חתם על ייפוי כוח להגשת התביעה בתיק של בימ"ש קמא ועד למועד בו ניתנה חוות הדעת של ד"ר ילנה ז'ולנה ביום 16.6.2011 הקובעת כי המנוח היה בגריעת כשרות משפטית לפחות מיום 23.7.2010 מועד מתן חוות דעת פסיכיאטרית ע"י ד"ר קארקרה, לא יהא באפשרותו להביא ראיות לעניין גריעת כשרותו של המנוח בכלל שכן מדובר בעניין שברפואה שחל עליו חסיון. 

5. בתגובה מבקש המשיב לדחות את הבר"ע על הסף משום שחלף המועד להגשתה; משום שההחלטה נכנסת בגדר סוגי ההחלטות בהן לא תינתן רשות לערער המנויים בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט- 2009 והן מחמת קיומו של מעשה בית דין ביחס לטענות אותן מעלה המבקש. כן מבוקש לדחות את הבר"ע לגופה הואיל וכשל מלהצביע על שגגות שיפוטיות שנפלו בהחלטות אותן הוא מבקש לשנות.

6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער ולקבל את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן.

7. הבקשה שלפני עניינה במועדים של המסמכים שיגולו, כפי שנקבע בהחלטת כב' הש' ר' ניב מיום 23.3.16.

המבקש טוען כי החלטה זו הומצאה לו ביום 3.4.16.

בשים לב לפגרת פסח (23/4/16030/4/16), לא מצאתי כי הגשת הבר"ע ביום 1.5.16 הינה באיחור.  

8. סעיף 1 (10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 מחריג החלטות בעניין גילוי מסמך ספציפי, עיון במסמכים וטענת חיסיון ומאפשר מתן רשות ערעור בעניינם.

עסקינן בהחלטה שעניינה למעשה גילוי מסמכים ספציפיים, ולפיכך למבקש נתונה רשות ערעור בעניין זה.

9. לאור החלטת כב' הש' שיצר מיום 17.9.13 אשר קיבלה את טענת המבקש כי יש מקום לבחון את הטענות בעניין כושרו ומצבו של המנוח מיופה הכוח כדי להכריע בסוגיית גריעת כשרותו המשפטית (המבקש טען כי החל מיום 4.7.2010 אושפז המנוח באחוזת מונפורט ובהתאם לחוות דעת של ד"ר י' ז'ולנה המנוח סובל מתהליך דמנציה עם פגיעה בחשיבה, בזיכרון ובהתמצאות ואינו אחראי למעשיו) הרי שלא מצאתי כי יש מקום להגביל את התאריך עד ליום הגשת הבקשה ויש מקום לתחום את התאריך עד למועד מתן חוות הדעת ש" ד"ר ז'ולנה – 16.6.11.

יובהר כי אמנם ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ובכלל זה החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים רק במקרים חריגים, אך במקרה דנן דווקא בשל העובדה שההליך המנוהל בבימ"ש קמא לעניין כשרותו של המנוח הוא תוצאה של החלטות שניתנו בהליך ערעורי בביהמ"ש המחוזי ועל מנת לאפשר למבקש-המערער להוכיח את טענותיו; אני סבורה כי אין הצדקה של ממש להגבלה אשר הוגבלה בהחלטת בימ"ש קמא, ולפיכך מצאתי לנכון לקבל את הבקשה והערעור.

10. עוד אציין, כי לא קיים מעשה בית דין בעניין קביעת תקופת מועדי גילוי המסמכים נושא הבר"ע וטענה זו מוטב לו לא הייתה עולה כלל בתשובת המשיב.

11. לסיכום:

א.         לאור האמור לעיל דין בקשת רשות ערעור להתקבל כך שהמסמכים הרפואיים ימסרו לתקופה מיום חתימת ייפוי הכוח ועד ליום 16.6.2011.

ב.         המשיב ישא בהוצאות המערער – המבקש ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ג.          ערבון אשר הופקד ע"י המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ד.         המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

5129371

54678313

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.      

אביגיל כהן 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן