טלפון:
03-6919101
משרד עורכי דין ונוטריון

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 44113-06-13 יאיר יוציס נ' בן טל בניטה ואח'

 

בפני

כב' השופטת  יהודית שיצר

 מבקשים

 יאיר יוציס

ע"י ב"כ עו"ד איריס בודנהיימר

 נגד

משיבים

 1.חיים בן טל בניטה

2.מיכל הר שמש

3.דורון בניטה
ע"י ב"כ עו"ד אליעד שרגא ואח'

4.אסיינדה בגליל בע"מ (פורמלי)

 

פסק דין

 

  1. ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת דליה אבי-גיא) מיום 22.5.2013, ב– ת.א. 61455/07 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה זו דחה ביהמ"ש את בקשת המבקש להכריז כי כל הליכי הבוררות בטלים מעיקרם, או לחילופין להורות על ביטולם בשל היות אליהו בניטה, התובע באותה בוררות, שנפטר בינתיים (להלן: "המנוח") חסר כושר משפטי ולא אחראי למעשיו.

 

עיקרי העובדות

 

  1. המבקש (להלן: "יוצס") ואליהו בניטה (להלן: "המנוח") היו שותפים במשיבה 4 – חברת אסיינדה בגליל בע"מ (להלן: "החברה"). מטרת החברה הייתה לשכור ולנהל בית מלון בעיר מעלות-תרשיחא. המבקש היה המנכ"ל של החברה, והבעלים של רוב מניותיה, והמנוח היה מבקר המלון והבעלים של 25% ממניות החברה. בתחילת שנת 2003 נקלעה החברה לקשיים וחדלה מהפעלת המלון. מאז המשיך המבקש לטענתו לנהל את החברה, והשקיע בה לטענתו כסף רב. בשנת 2003 הגיש המנוח תביעה להחזרת הלוואת הבעלים שהלווה לחברה. התנהלו הליכי בוררות קודמים בין הצדדים, שבמסגרתם נדחו כל התביעות ההדדיות בין הצדדים בספטמבר 2003, למעט תיקון שיעורי אחזקת התובע במניות החברה. ביום 30.10.2007 הגיש המנוח לבימ"ש קמא תביעה חדשה נגד המבקש, ב– ת.א. 61455/07 ע"ס 445,602 ₪ בעניין עסקם המשותף. ביום 20.6.2010 עיכב בימ"ש קמא את התביעה והעבירה לבוררות.

 

לאחר למעלה משנה מיום העברת התביעה לבוררות, לטענת המבקש, הסתבר מתוך תצהיר עדות ראשית שהגיש המשיב 3, דורון בניטה, כי לכל המאוחר ביולי 2010, נגרעה כשרותו של המנוח והוא אושפז המחלקה סיעודית בשל בעיות קשות, הן פיסיות והן מנטליות.         בינתיים נפטר המנוח, ויורשיו הם המשיבים 1-3 בבר"ע זו. לפיכך הגיש המבקש לבימ"ש קמא בפברואר 2013, בקשה להכריז כי הבוררות בטלה מעיקרה, או להכריז על ביטולה מאחר שהתובע נעדר כשרות משפטית ובשל כך פקע ייפוי הכוח שנתן התובע לעורך דינו (בשל היותו דמנטי ולא אחראי למעשיו). בימ"ש קמא דחה את הבקשה מהטעם שהמנוח    לא הוכרז ע"י בית משפט כפסול דין.

 

דיון

 

  1. בהתאם לסמכותי לפי סעיפים 406 – 407 ו– 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו על ידם, אני נותנת בזאת רשות לערער, ודנה בערעור בהתאם לרשות שניתנה.

 

  1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכיהם, הגעתי למסקנה כי שגתה הערכאה קמא שלא התייחסה כלל בהחלטתה הלקונית לסוגיית "גריעת כשרות משפטית", הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית של נסיבות המקרה דנן.

 

הערכאה קמא קבעה בהחלטתה הקצרה:

 

"בהעדר החלטה שיפוטית המכריזה על המנוח כפסול דין, הבקשה להכריז על הבוררות כבטלה מעיקרה בשל היותו של התובע המנוח, במועד הבוררות, חסר כושר משפטי – נדחית".

 

 

 

לפי סע' 14(א) לחוק השליחות, עליו תלה המבקש את עיקר יהבו ושאליו הפנה בבקשתו בערכאה קמא, ייפוי הכוח של המנוח לעורך דינו פוקע, בין היתר, גם במקרה של          "גריעת כשרות" כלשון החוק. על פניו המונח "גריעת כשרות" שבסע' 14(א) לחוק השליחות שנחקק בשנת 1965, נראה שונה מהמונח "פסול דין" שהוכרז ככזה ע"י ביהמ"ש מחמת מחלת נפש או ליקוי שכלי לפי סע' 8 לחוק הכשרות המשפטית שנחקק בשנת 1962.        בימ"ש קמא התייחס רק למצב של אדם חסר כושר משפטי בשל החלטה שיפוטית שהכריזה עליו כפסול דין. המבקש הפנה למחלוקת בין כב' הנשיא (בדימוס) אהרון ברק וכב' השופט יצחק אנגלרד בפרשנות המונח "גריעת כשרות" שבחוק השליחות, האם הוא זהה למונח פסול דין בעקבות הכרזה שיפוטית, כפי שסבור כב' השופט אנגלרד, או שמא מדובר במצב ביניים שמתקיים עוד בטרם הוכרז האדם ע"י ביהמ"ש כפסול דין. המבקש הפנה את בימ"ש קמא גם לפסק דינו של כב' המשנה לנשיא (בדימוס) אליהו מצא ב- ע"א 1395/02             נסקה לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה וידה בן עזרא ז"ל, פד"י נט(5), 49.

 

עוד הפנה המבקש לתצהיר עדות ראשית בבוררות מיום 27.6.2011, בו צויין כי התובע מאושפז בבית החולים אצולת מונפורט החל מיום 4.7.2010 במחלקה הסיעודית וכי "מבחינה מנטלית סובל התובע מהליך דמנציה עם פגיעה בחשיבה, בזיכרון ובהתמצאות. הוא אינו אחראי למעשיו ולא מבין משמעות החלטותיו". לתצהיר צורפה חוות דעת של ד"ר ילנה ז'ולנה, רופאת הבית של בית החולים בו מאושפז התובע, לפיה התובע:

 

"סובל מתהליך דמנציה עם פגיעה בחשיבה, בזכרון ובהתמצאות. אינו אחראי ולא מבין משמעות החלטותיו. זקוק למינוי אפוטרופוס".

 

המבקש טען, כי למרות שהמשיב 3 ידע על מצבו המנטלי הנ"ל של התובע, הוא לא טרח לעדכן כי אביו למעשה הפך לפסול דין, לא את בימ"ש קמא, במהלך הדיון שהתקיים ביום 20.6.2010, לא את הבורר ולא את המבקש.

 

בימ"ש קמא לא התייחס לטענות שהובאו בפניו בעניין מצבו וכושרו של המנוח מייפה הכוח. בימ"ש קמא לא בחן את הפן העובדתי וביסס החלטתו רק על ההיבט הפורמלי של עצם אי ההכרזה של המנוח כפסול דין, מבלי לדון כלל בטענות הנוגעות לגריעת כשרות לפי סע' 14(א) לחוק השליחות ולמשמעות הדבר, בנסיבות העובדתיות של תיק זה. לפיכך, מן הראוי להחזיר את התיק לבימ"ש קמא, על מנת שידון בטענות לגוף העניין וייתן החלטה מנומקת.

 

סיכום

 

  1. לאור כל האמור, במצטבר, אני מקבלת את הבר"ע במובן זה שהתיק יחזור לבימ"ש קמא על מנת שידון בכל הטענות שלא זכו להתייחסות וייתן החלטה מנומקת כאמור לעיל.

 

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

המזכירות תודיע לצדדים ותעביר התיק לבימ"ש קמא.

 

ניתן היום,  י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

 

5129371

54678313

 

 יהודית שיצר 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה